יום אחד לגלג הכומר על הרב: "אתם אומרים: "אל נקמות השם, אל נקמות הופיע!" (תהילים צד) אלוהיכם - קנא ונקם! מלא זעם וחרון אף. אלוהינו עדיף - אל האהבה והחסד הבלתי סופיים."
ענה הרב ואמר: "אתם השארתם לאלוהיכם את האהבה, את הנקמה לקחתם בשני ידיים לעצמם. אנחנו השארנו לאלוהינו את הנקמה ולנו נטלנו את האהבה ומעשי החסד. האינסופיים."
נקמה אנושית היא תמיד מוגבלת, צולעת, לא מידתית, לא מדוייקת. או שמחמיצה ומשאירה טעם חמוץ או שפוגעת יותר מדי ומשאירה טעם מר. הכל אותו דבר.
אומרים אנשים כועסים: לפי חוקי המקרא, הערומים מכל פרשנות, מי שפגע באחר יש לפגוע בו באותו האופן:
"וְאִישׁ, כִּי יַכֶּה כָּל-נֶפֶשׁ אָדָם, מוֹת יוּמָת. וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה, נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. וְאִישׁ, כִּי-יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ. שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם, כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ." (ויקרא כ"ד י"ז-כ')
חז"ל בפירושם עידנו את המשמעות: אין להבין את הפסוק כפשטו באופן מילולי אלא באופן רעיוני. לפי תפיסתם אין לפגוע באיבר של הפוגע ממש, אלא יש לפצות את הנפגע בתמורה כספית שוות ערך לאבר שנפגע. אין דרך להחזיר מידה כנגד מידה באמת. בכדי להדגים זאת הם מציגים מקרה היפוטתי: מי שניקר עין אחת, אך הוא עצמו שתום עין - ניקור עין חוזר מעוור אותו לחלוטין ולא פוגע בראייה.
מה שנשאר - הוא עקרון בתורת הגמול: 'מידה כנגד מידה' – ("עַיִן תַּחַת עַיִן"). זהו עיקרון מוסרי, הנהגתי ומשפטי שהינו מהמובילים בתורה, ונחשב לעקרון יסוד בהבנת תורת הגמול במקרא. מהותו של עיקרון זה שאלוהים מתנהג וגומל לבני אדם באותו האופן שבו הם מתנהגים, ואף בית דין צריך להתייחס ולענוש את המובאים לפניו, ביחס ישר למעשיהם ובהתאם לאופן שבו התנהגו כלפי האחרים.
אל נקמות השם, אל נקמות הופיע.
ענה הרב ואמר: "אתם השארתם לאלוהיכם את האהבה, את הנקמה לקחתם בשני ידיים לעצמם. אנחנו השארנו לאלוהינו את הנקמה ולנו נטלנו את האהבה ומעשי החסד. האינסופיים."
נקמה אנושית היא תמיד מוגבלת, צולעת, לא מידתית, לא מדוייקת. או שמחמיצה ומשאירה טעם חמוץ או שפוגעת יותר מדי ומשאירה טעם מר. הכל אותו דבר.
אומרים אנשים כועסים: לפי חוקי המקרא, הערומים מכל פרשנות, מי שפגע באחר יש לפגוע בו באותו האופן:
"וְאִישׁ, כִּי יַכֶּה כָּל-נֶפֶשׁ אָדָם, מוֹת יוּמָת. וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה, נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. וְאִישׁ, כִּי-יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ. שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם, כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ." (ויקרא כ"ד י"ז-כ')
חז"ל בפירושם עידנו את המשמעות: אין להבין את הפסוק כפשטו באופן מילולי אלא באופן רעיוני. לפי תפיסתם אין לפגוע באיבר של הפוגע ממש, אלא יש לפצות את הנפגע בתמורה כספית שוות ערך לאבר שנפגע. אין דרך להחזיר מידה כנגד מידה באמת. בכדי להדגים זאת הם מציגים מקרה היפוטתי: מי שניקר עין אחת, אך הוא עצמו שתום עין - ניקור עין חוזר מעוור אותו לחלוטין ולא פוגע בראייה.
מה שנשאר - הוא עקרון בתורת הגמול: 'מידה כנגד מידה' – ("עַיִן תַּחַת עַיִן"). זהו עיקרון מוסרי, הנהגתי ומשפטי שהינו מהמובילים בתורה, ונחשב לעקרון יסוד בהבנת תורת הגמול במקרא. מהותו של עיקרון זה שאלוהים מתנהג וגומל לבני אדם באותו האופן שבו הם מתנהגים, ואף בית דין צריך להתייחס ולענוש את המובאים לפניו, ביחס ישר למעשיהם ובהתאם לאופן שבו התנהגו כלפי האחרים.
אל נקמות השם, אל נקמות הופיע.
