יום חמישי, 20 באוקטובר 2016

קהלת, שייקספיר, ליבוביץ ולאה גולדברג

קהלת קרא את דבריו והעמוקים בנעימה חרישית ונוגה. שייקספיר הטה אוזן ואז הרצה במליצה:

"כל העולם הוא במה, כל הגברים והנשים רק שחקנים. יש להם יציאות ויש כניסות, וכל איש בימיו – הוא משחק שְלל תפקידים שונים, והמערכות שלו – שִבעה דורות.

[1.] ראשית-כל – העולל, פועֶה, מקיא, מרטיב בזרוע האומנת.

[2.] אחר כך התלמיד המתלונן, עם הילקוט שלו, פרצוף בוקר רחוּץ, זוחל כמו חלזון באי-רצון לבית-הספר.

[3.] אז בא האוהב, רותח כמו כבשן, ומזמר בלדה בוכיה על גַבּותיה של אהובתו.

[4.] ואז חייל, מָלא קללות מכל סוג ושפה, ועם זקן פנתר, לא יפגעו לו בכבוד, מהיר להתלקח ונדלק לריב, רודף אפילו בתוך לוע של תותח בועת סבון, שְמָה מוניטין.

[5.] אז השופט, עם כרס עגולת שומן, כיס מדושן כסף שחור, מבט חמור, זקָן גָזוּר לפי
הספר, פֶּה מלא באמרות שפר עם דוגמאות מודרניות; וכך הוא משחק את התפקיד שלו.

[6.] בדור ששי המחזה עובר אל הישיש המטושטש, כחוּש בנעלי-בית, משקפיים על
החוטם וארנק צמוד למותן, זוג מכנסיו שהוא שמר מימי העלומים תלוי עליו כמו שק, כי הצטמק הגֶזע, התכווץ הַקְּפִיץ; קולו, גברי רועם, הופך שוב לפַלְסֶט ילדון, עם צליל שורק
ומצייץ.

תמונה אחרונה מכל, אשר נועלת מחזה מוזר ורב-תהפוכות זה, היא ילדוּת שניה ושִכחה גמורה, נוֹן-שן, נוֹן-עין, נוֹן-טעם, נוֹן-כלום."

(כבקשתכם "AS YOU LIKE IT" ויליאם שייקספיר תרגום: דורי פרנס)

וישעיהו לייבוביץ בהה בנקודה מסויימת באוויר ודומה שהיה שהוא שקוע בענייניו. ואז הניף את אצבעו הגרומה ונזף בקול מצליף ומתלונן:

"זה כל-האדם! קיימת אנלוגיה עמוקה בין "הבל הבלים הכל הבל" של "קוהלת", לבין דברי שייקספיר, אלא שהאחרון לא ידע או לא עלה בידו, להביע את הרעיון העמוק והעצום של המאמין הגדול "קוהלת מלך בירושלים", המלמדנו כי למרות רעות-הרוח וההבל הרב האופפים את שבע תקופות חיי האדם, יראת-אלוהים ושמירת מיצוותיו, "זה כל-האדם".

(הגיונות על מגילת קהלת)

(אבל להכי יפה שיש - לאה גולדברג על קהלת - תסתכלו כאן.)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה